אבא שלי

החל מגיל גן התווכחנו, בלחש ובמרץ

אם בצעקות רמות, או בנימוס ודרך ארץ

וכשכל אחד טען ״אבא שלי הוא הכי בעולם״

אני בשלי עמדתי – שאבא שלי עולה על כולם

אבי הוא רופא, או סנדלר, מורה או נגר,

כך כל אחד התפאר ואמר,

אבל אני ידעתי שתמיד, ומכאן להבא –

רק בו אתפאר, אעריץ את אבא

כף יד קטנה, תקועה בתוך כף איתנה,

וכך הלכנו לטייל, בתוך עמק, שדה וגינה,

נשפכו הסיפורים, והופ!, קופצים מעל גדר,

ואיזה כיף, כי סיפורים כאלה, רק אבא יודע לספר

שאותי על-על הניף בידיים גדולות,

ומאחורי מילים גוערות – הסתיר פנים שוחקות,

ופעמים – שמפני זעמה של אמא – אליו רצנו להסתתר

כי אבא הוא אבא, וגם, קצת, חבר…