סבא אריה החל בכתיבת היומן בשנת 1951, בעודו נער בן 14, בין 4-6 שנים אחרי עלייתו לארץ (גילו זוייף בשלב מסויים כדי להתקבל ללימודים במקווה ישראל, כפי שהוא מסביר באחד משיריו). הוא השלים את כתיבתו בערך בשנת 1960, מעט לאחר לידתם של דורי ואיל.
1. הקדמה
בספרי זה אספר לכם בקצרה על קורות חיי, אשר ראיתי שרק מעט במעטים חיים בצורה זו.…
2. זכרונותי מתימן
בשנת 1943 החלו חיי הקשים, בזה שאמי נכנסה עם תינוק בין זרועותיה לחדר הכביסה על מנת…
3. עלייתי ארצה והשהייה במחנה העולים עתלית
ובכן לאט-לאט חסך אבי את הכסף הדרוש והוחלט לעלות ארצה עם כל העולים. הצטרפנו לקבוצה גדולה…
4. חיי במעברה בזכרון
כבר בהגיענו, ירדתי הראשון מהאוטובוס ובהסתכלי על העולם החדש אשר אנו נמצאים בו, ראיתי לצד הכביש…
5. הקשיים בבית
חזרתי הביתה והמשכתי לחיות עם הורי ואחי כמו חתול ועכבר בשק אחד. עד כמה שחשבתי שהמצב ישתפר, נעשה גרוע מיום ליום.…
6. עוזב את זכרון
עתה מאחר והכל בטוח, החלטתי לגלות את מעמקי ליבי לחברתי, אשר היא הידיד האחרון שנשאר לי בחיים ועדיין…
7. מקווה ישראל
בקיצור, השגתי את האוטובוס ובשעה שמונה הייתי כבר בתל אביב. ירדתי מהאוטובוס והחילותי לעבור אט-אט…
8. שירותי הצבאי
לאחר שנה וחצי או שנתיים עזבתי את מקווה ישראל ויצאתי הביתה. לא עברו ימים רבים…
9. ״רומנים זעירים״
ובכן כל ההתרוצצות הזאת נעשתה כמובן בשביל מטרה אחת ויחידה והיא העתיד. כל אדם דואג…
10. שתי דמעות אשר כבשו את ליבי
קוראי פרק זה הטו נא אוזן קשבת למוצא פי, כי בא אני לגלות את ליבי לפני הקהל…
11. קשייו של הזוג הצעיר
התאריך בו השתחררתי משירות צבא הקבע הוא 24.3.60. מתרוצץ אני ומחפש לי עבודה ואיני מוצא בשום מקום עבודה קבועה. מאז שחרורי הצלחתי להשיג מקום עבודה זמני אחד שבו הספקתי לעשות…