לאחר שנה וחצי או שנתיים עזבתי את מקווה ישראל ויצאתי הביתה. לא עברו ימים רבים וצו גיוס הגיעני הביתה להתייצב לצה”ל. יצאתי להתייצב וכעבור כמה חודשים יצאתי לצבא. עברתי את האימונים משך שלושה חודשים, ואחר הוצבתי לחיל האוויר. מטעם חיל האוויר עברתי קורב נהגות, ולאחר שסיימתי הועברתי לכנף 1 שברמת דוד, שם נשארתי שנתיים ימים. עת התקרב מועד שחרורי הוצע לי לחתום קבע, אך סירבתי בגלל רצוני העז לצאת לחיים האזרחיים בחשבי ש”אלקק דבש”. אך לאחר שלושה חודשים של סבל בחיים האזרחיים החילותי שוב להיזכר בחיי הצבא והשתוקקתי לשוב לשם. ניסיתי שוב את מזלי בחיים האזרחיים אך לשווא. הרסתי את עצמי ובראותי שאין ברירה נסעתי ללשכת הגיוס בחיפה ושם הבעתי את רצוני להתנדב לשרות הקבע. לאחר חזרי מלשכת הגיוס מגיע אני הביתה ומוצא שני מכתבים, האחד מחברתי שאודותיה אספר במאוחר יותר, והשני ממפקדי לשעבר, אל”מ אלרום גדעון, הכותב במכתבו שהוא רוצה שוב לקבל אותי לקבע אם לא הולך לי בחיים האזרחיים. כמובן ששוב קפצתי על המציאה ומיד למחרת נסעתי אליו והוא סידר לי את כל הסידורים הדרושים, ואמר לי שבהגיע האסמכתא יקראני מהבית. שבתי הביתה במצב רוח מרומם והחילותי לספור את הרגעים עד בוא התשובה. התשובה איחרה להגיע מכפי ששיערתי, אולם כל עכבה לטובה. העיקר שבאחד הימים נשלח אלי אחד הבחורים והודיעני כי האסמכתא הגיעה וכי מחכים לי. מיד ארזתי את חפצי ונסעתי לבסיס. בהגיעי אמרו לי שסודרה לי אסמכתא זמנית לאזרח, עד בוא האסמכתא לקבע. כשלושה וחצי חודש נשארתי אזרח ואחר התגייסתי לשנה קבע, העיקר ששוב אני חייל ואני שמח בחלקי.
