התאריך בו השתחררתי משירות צבא הקבע הוא 24.3.60. מתרוצץ אני ומחפש לי עבודה ואיני מוצא בשום מקום עבודה קבועה. מאז שחרורי הצלחתי להשיג מקום עבודה זמני אחד שבו הספקתי לעשות 19 ימי עבודה מלאה בשכר זעום יחסית, אך יותר טוב מכלום, חשבתי. לאחר שנגמרו הימים הטובים בהם עבדתי החילותי שוב לחפש עבודה ובמשך מספר ימים שרצתי ליד הלשכה השכם והערב, עד שנשלחתי לראיון במפעל הצמיגים אליאנס, וב-10.5.60 החילותי לעבוד כפועל במחלקת הפנימיות במפעל. העבודה הינה קשה ומפרכת אך אני מתגבר ומחזיק מעמד למרות הסבל.
…
הימים חולפים והעניינים שוטפים ואיתם יחד החיים משתנים. המשפחה גדלה ובתאריך 27.7.60 נולד לנו בן ונקרא שמו בישראל איל.
ביום 28.8.60 קיבלתי הודעה על הפסקת עבודתי במפעל בו עבדתי עקב השבתת העבודה על ידי הפועלים באחת ממחלקות היצור. כמובן הבשורה לא שימחה אותי ביותר והיא נפלה עלי כמכה ניצחת, היות ולא התכוננתי לקראתה ואין לי אף אגורה אחת בכיסי שתמלא את החסר. ובינתיים המלאי אוזל והשמחה מתמעטת ח״ו.
התחלתי לחפש מקום עבודה אחר על מנת שילדי לא ירעבו ללחם. ואז חל מפנה גדול בחיי ותשועת ה’ נשלחה בידו של חברי שמריהו אחרק אשר שמו ייזכר לטובה ואשר כל המתרחש קשור בו באופן ישיר ובעקיפין.
קודם כל, חברי זה אשר הכרתיו לא מכבר מצא עבורי מקום עבודה במשק ניר עציון כנהג. הוא הפגישני באחד הימים עם סדרן עבודה ומנהל המשק, ושם לאחר שיחה קצרה התקבלתי לעבודה. משכורתי החודשית הייתה לגדולה מן המשכורת הקודמת והחיים השתנו מין הקצה אל הקצה. ביתי אשר בקריית ים נמכר לשמחתי, ומיד החילותי לחשוב על בית קבוע. גם כאן הופיע חברי אחרק שמריהו ולקחני באחד מימי שבת לבקר איזו דירה למכירה, ללא כל כוונה לקנות או לא לקנות, אך הגורל רצה ואני חשקתי בדירה זו ממבט ראשון ואמרתי שהיא שלי. כמובן עדיין לא היה לי אפילו מחצית הסכום, או אפילו רבע, אך שמריה חברי לא טמן את ידו בצלחת והושיט גם כאן אותה לעזרה. הוא לווה לי סך שלושת אלפים לירות במזומנים, אך בכל זאת לא היה מספיק. ושוב התייצב לעזרתי, ונסענו לכמה מקומות בארץ לנסות ולהשיג עוד ועוד והמזל ברוך השם האיר פניו. בעזרתו של הקב״ה ובעזרת שמריה ידידי שמעשיו היו חסרי תקדים. אני מעולם לא חלמתי על טוב לב שופע כזה מציגו ומצד אשתו היקרה רחל אחרק, אשר עודדה אותו בכל צעדיו. הבית נקנה ואנו נכנסנו להתגורר בו בהקדם.
לפתע החליט המשק ניר עציון שבו אני עובד שאין לו צורך בי מאחר וחבר משק הוציא רישיון נהיגה כשלי, והמשק החליט להעסיקו בתפקיד נהג ואותי לפטר מטעמי צמצום. כמובן שהעניין דיכא אותי מאד ובלבל אותי לחלוטין, עד כי לא ידעתי במשך הימים הבאים מה אני עושה. כמובן היה עלי לדאוג למקום עבודה חדש על מנת לעמוד בהתחייבויותיי כלפי האנשים אשר הטיבו עמי ונתנו בידי את כספם. בינתיים נעשה נס והתבשרתי שאני נשאר בעבודה והחליטו שגם אותי יצטרכו למשך עוד כמה זמן.
מניר עציון פוטרתי בסופו של דבר בתאריך 31.11.62, ועבדתי במספר מקומות עבודה ביניהם תנופה, יכין, ולבסוף, בעזרת החבר שלום מדוול, נכנסתי לעבוד בעריית חדרה בתור נהג, ואני תקווה שזה יהיה מקום העבודה הסופי.
– סוף –
