מן הסתם אמות ללא גיל מדויק
יליד שלושים ושבע גיל משווק
כדי להגיע למקווה ישראל הגיל פוברק
וזה ילווה אותי עד המחנק
אבי אמר תרצ״ט שזה שלושים ותשע
ואפשר לסמוך עליו שהוא יודע
הוא אמר שרשם בספר קודש ידוע
הספר הלך לאיבוד בעליה לרקיע
מרבד הקסמים קראו לעליה ארצה
סוף ארבעים ותשע מדבר תימן נחצה
זו היתה עליה שצברה תאוצה
ועם הגיענו ארצה החלה הריצה
ריצת אמוק אחרי פרנסה דחוקה
המטרה העיקרית – לברוח ממצוקה
אבל הימים היו בוקה ומבולקה
ואף אחד לא שלח אפילו יריקה
לכולם היו בעיות פרנסה
העליה לארץ רבה, אבל התפספסה
התימנים במיוחד עדה לא מנוסה
המציאות הכתה בהם ולא חסה
ככולם גם אני סבלתי מחסור
ובבית ספר לא היה מה למסור
המורים החלו עונשים לגזור
עד שהברירה היתה רק לנשור
לא היה עפרון ולא מחק
וממני עד המחברת רב המרחק
כוס קקאו בעשר אף אחד לא יצק
וקיר המשענת – אם היה – הלך ונסדק
עבור כלי כתיבה גנבתי בקבוקים
גנבתי בחנויות ומכרתי בשווקים
מדובר רק בבקבוקים ריקים
שמחיריהם אז היו די חזקים
בכך באו לפתרונם מכשירי כתיבה
אבל הנפש נשארה כשהיתה – עצובה
בעשר הגיעה שעת האוכל האהובה
אך אין אוכל והבטן נשארה רעבה
לא כל כך האוכל כמבטי הרחמים
המבטים האלה נורא נורא איומים
דוקרים בבשר וגורמים כאב אימים
משאירים צלקות להרבה מאד ימים
