אבאל׳ה שלנו,
חודש עבר ועדיין אנחנו מתקשים להאמין שהלכת לתמיד.
איך מסבירים, ואיך ממלאים את החלל שמותיר אחריו איש עם נוכחות כל כך גדולה וממלאת כמו זו שהיתה לך? הכבוד וההדר שלך שהקרינו על כל סביבותיך, ההילוך הבוטח, הקול העמוק והחם, המבט החד, החותך כתער, החיוך הנעים שבכל סיטואציה תמיד הסגיר מה באמת חשבת, היופי הגברי, הכובש בנוכחותו השקטה, הבוטחת בעצמה, מבלי להתנשא, עם הבלורית הלבנה שהייתה סימן ההיכר.
מעטים האנשים שניחנו בכריזמה כשלך, ביכולת שלך לחדור לליבם של אחרים, להנהיג, להתוות דרך, להציע פתרון. בימי השבעה, לאחר מותך, שמענו אינספור סיפורים שמילאו אותנו גאווה והערצה על מעשיך הטובים והרבים שעשית, תמיד בצנעה, על ההשראה שנתת לאחרים, על המודל לחיקוי שהיית עבורם, על מעשי צדקה בסתר שאת כמותם ואיכותם לא נוכל אפילו לשער.
אבא,
התחלת את חייך בחוסר כל שקשה היום לדמיין, חומרית ורגשית. מילד קטן, עולה חדש ועני שמשווע לפת לחם ולאהבת אם ואב שלא היתה בנמצא, התבגרת והפכת להיות בעל משפחה חם ואוהב, טוב ומיטיב, עם אשתו, ילדיו ועם הבריות. העמדת משפחה למופת, שלושה דורות אתה מותיר היום מאחוריך, והם כולם, אחד אחד, מקסימים, אוהבים ומאוחדים, גאים במורשתך ונחושים להיות אנשים טובים ומיטיבים לפי המודל שאמא ואתה העמדתם לנו לדורותינו.
וטעם ההחמצה שהותרת עם לכתך שורף בעמקי הנשמה. האם ידעת אבא כמה היית אהוב? האם אמרנו לך והראינו לך את זה בעודך נושם לצידנו? האם ידעת כמה אנשים סובבו בעולמך כשהם אסירי תודה על קיומך בחייהם, ולעולם לא ישכחו לך את חסדיך? האם הכרת והוקרת עד כמה היית הגזע, עמוד השדרה האיתן, שעליו נבנתה המשפחה החזקה, האוהבת, הקרובה והמגובשת שיצרת?
ומעבר לכל אלה, היית גם פשוט אבא , שלי. בכל מקום בו אהיה תמיד אחוש את ידך החמה והגדולה על כתפי, תומכת ובוטחת. אז אני רוצה לומר לך שוב, עוד פעם אחת, את מה שלא אמרתי לך מספיק בחייך: אני אוהב אותך, אבא.
