כשהייתי ילד אמא היתה מקריאה לי סיפורים לפני השינה. אחד מהסיפורים שאהבתי ביותר, וגם אמא אהבה מאד לספר, היה על אמא שלי, שהיא הכי שלי בעולם.
ואמא שלי באמת היתה הכי שלי בעולם. והיא עדיין. ותהיה לעולם.
אמא,
לימדת אותי לאהוב, לימדת אותי לחמול, לימדת אותי מתי לוותר ומתי להתעקש.
לימדת אותי חיבוק וחום אנושי, איך נכון לקבל אותם ואיך ומתי נכון להעניקם.
לימדת אותי להבין את רגשותיהם של אחרים מבלי שיזדקקו למילים.
לימדת אותי לעצור ולנסות להבין מה אני, עצמי, מרגיש.
לימדת אותי לשמוח בלי לעשות חשבון, ומה רב ערכו של חיוך מלוא הפה עבור כל אדם הנקרה בדרכי.
היית שם עבורי כשהיה קשה ומפחיד, אחזת בידי כשנרתעתי לאחור וחיבקת אותי כשהעולם היה קר.
ותמיד תמיד, בחורף ובחום, בלילה וביום, לימדת אותי לשאת קולי בשיר. שרת בבוקר, עם הנץ החמה, כששלחת ארבעה בנים לבית הספר, שרת בצהריים, כששטפת כלים אחרי הארוחה, שרת בערב על הסירים, ובלילה לפני השינה, היית פותחת איתנו שירונים עתיקים, ומלמדת גם אותנו לשיר. שירי ציון ושירי מחתרות, אפי נצר ונעמי שמר, במשעול בלב שדות, כאן הרי גולן, הוא לא ידע את שמה, עוד נשוב מחר, כל המילים השמחות. לא היה סוף לרשימת השירים שלנו.
חמישים שנים אחרי, ואני עדיין זוכר את קולך מאז, את נועם ניגונך, וכל מילה ומילה בכל שיר ושיר שלימדת וששרנו יחד באושר.
השנים האחרונות שלך היו מרות וארורות, עבורך ועבורנו. כאן, על קברך, נשבעים לך כולנו, לנצח לזכור לך חסד נעורייך, עת היית בשיא יופייך, בצלילות קולך ודעתך, עת הרעפת מלוא אהבתך על אהובייך, עת יפי חיוכך הקסים את כל סובבייך.
בנית עבורנו משפחה בצלמך, של אנשים שמחבקים כמוך, עם כל הלב, שמחייכים כמוך, חיוך שופע, שאוהבים כמוך, וששרים כמוך.
יהיו נא שירייך אמא כחוט השני, עמוד השדרה שמחבר את משפחתך האוהבת, שלא תפסיק לשיר את שירתך, לזכרך, ולא תפסיק לחוש את חום אהבתך, עד עולם.
0 תגובות