17.8.2000, כחמשה חודשים מפטירת אמי ויום השלושים למות אחי חיים
למי אבכה וכף אכה
ומי יודע מה עוד מחכה
אמי הלכה לעולמה והשאירתני נדכה
אחי הגדול נקטף והוא כמעיין מפכה
בהפרש של ארבעה וחצי חודשים
הלכו והשאירוני בטל בשישים
הם שם וכאבי אינם חשים
אך אני כואב וגופי מיחושים
נכון, זו אחרית כל אדם
אחי היה צעיר ולמה נרדם
לבי מאז רק שותת דם
קשה להשלים עם לב שנדם
בחייהם הרגשתי בר מזל
ולא ידעתי כי הולכתי שולל
מאז לכתם נותרתי אומלל
על דאבדין ולא משתכחין חבל
אמא סבלה רבות בחייה
ובמותה, הרהרתי, נגאלה מיסוריה
אך אחי שהלך מיד אחריה
מדוע מיהר לחלות פניה
יום לפני לכתו זרח כשמש בצהריים
הכניס ספר תורה למשכן אלוקים
משאת נפש שעליה שקד שנים
השאירתהו פורח כגן שושנים
למה אלוקים רק ליממה אחת
למה נלקח כשהחל לרוות נחת
הגדיל תורה והאדיר בנפש בוטחת
פניו הוארו כשמש הזורחת
לא זכה לפתיחת ספרו בבית הכנסת
השאיר משפחה עניפה, בדמעות מתבוססת
אלי, הבט משמיים במשפחה שמתכנסת
וראה כמה קשה לה להישאר תוססת
נלקח הראש, הגוף מה שווה?
בייחוד לאחר הטרגדיה שהוא חווה
איש רב פעלים בעבר ובהווה
קשה להשלים וקשה לשים מסווה
גזרה מלפניך שהמת משתכח מן הלב
אך אין מרפא ללב דואב וכואב
אני מתריס כך אתה בטח חושב
אבל דע לך אלי, את אחי אני אוהב
גם אימי אהבתי אך השלמתי, ואם בגבורות
ועל כך גם לא באתי אליך בתלונות
גזרה גזרת וקבעת שני עולמות
הגיע זמנה ולעולם הבא עליה להתפנות
אבל אחי, אלי, טרם השלים חייו
מדוע מוקדם יתייתמו בנותיו ובניו
או שמא הובאו בפניך כל מעלותיו
והחלטת לקחתו בטרם מלאו ימיו
